איזה פעולות יעשה האדם בכדי להתחזק באמונה?

יח שאלה. איזה פעולות יעשה האדם בכדי להתחזק באמונה?

תשובה. בעיקר על ידי התבוננות במספר דברים, וכן יעשה פעולות חיצוניות שמשפיעות על הלבבות ומגבירות את האמונה, כפי שנפרט. דבר ראשון על ידי התבוננות בטבע הבריאה המדהימה והמורכבת והמתוכננת להפליא, דהיינו, היקום כולו וכן מליוני החיות וכן גוף האדם וכפי שאמר איוב "מבשרי אחזה אלוה". וכן בנוסף, על ידי שיתבונן היטב על ההשגחה הפרטית עליו ועל הסובבים אותו, כל יום בחייו, ובכך יחוש את הקב"ה עין בעין. ובנוסף יתבונן היטב בהנהגת הקב"ה מידה כנגד מידה.

ומעבר להתבוננות, על ידי פעולות מעשיות, תגבר האמונה, "שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות" (ספר החינוך מצוה טז), ולכן ירבה לדבר על עניני אמונה, וכמו שכתוב "האמנתי כי 'אדבר'" (תהלים קטז, י) שעל ידי דיבורים באמונה מתחזקים באמונה. וכן כתוב "אבדה האמונה ונכרתה 'מפיהם'" (ירמיהו ז, כח) דהיינו, שכיון שהפסיקו לדבר בעניני אמונה, האמונה אבדה גם מליבם (כ"כ בספר שומר אמונים). ולכן גם ירגיל עצמו לומר תמיד בעזרת ה' וברוך ה'.

וכן יתפלל תמיד לקב"ה שיקרבהו לאמונה. וכן יתפלל ויבקש מהקב"ה על כל דבר, ועל ידי שיראה שתפילותיו נשמעות יתחזק באמונה. וכן ירגיל עצמו לברך בקול רם ובהתלהבות. וכן יקרא תהלים בהתלהבות ויכניס את נפשו למילים, כאילו אומר את הפסוקים על עצמו ממש, וירגיש על ידי כך הרגשת קדושה התעוררות ואמונה בקב"ה ישתבח שמו. וכן יתרגל בטבילה במקוה, שהאמונה תלויה במלחמה רוחנית בין יצר הטוב ליצר הרע, ועל ידי הטהרה יש התגברות ליצר הטוב. 

וכן כל מצוה שעושה, ובפרט ומעל הכל במצוות תלמוד תורה, גוברת בו הקדושה ומחזקת את היצר הטוב ומחזקת מאוד את האמונה. וכן מתחזקת האמונה כשמוסר נפש על קיום המצוות, וכפי שאמר דוד המלך ע"ה "כל מצותיך, אמונה" (תהלים קיט, פו). וכן ילמד בספרים המדברים ומחזקים באמונה, כמו 'שומר אמונים' ועוד. וכן יעבוד על עצמו להפנים שהשכל של האדם מוגבל, ויסמוך על מסורת אבות.

מקורות: עיקר האמונה מגיע מהתבוננות בכמה דברים. אחד הדברים שגורמים לאמונה ואהבת ויראת הבורא, הוא התבוננות בבריאה הנפלאה, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות יסודי התורה פרק ב הלכה א) בלשון הזהב שלו. וזה לשונו: היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו, בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד "צמאה נפשי לאלהים לאל חי" (תהלים מב, ג), וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו" (תהלים ח, ד) ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה ריבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם, כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם". נמצא שככל שאדם יותר מתבונן בבריאה הנפלאה, הוא מכיר את מי שהיה עולם ואוהבו ומאמין בו.
ועוד כתב הרמב"ם (יסודי התורה פרק ד הלכה יב) ע"ה: "בזמן שאדם מתבונן בדברים האלו ומכיר כל הברואים ממלאך וגלגל ואדם כיוצא בו ויראה חכמתו של הקדוש ברוך הוא בכל היצורים וכל הברואים, מוסיף אהבה למקום ותצמא נפשו ויכמה בשרו לאהוב המקום ברוך הוא, ויירא ויפחד משפלותו ודלותו וקלותו כשיעריך עצמו לאחד מהגופות הקדושים הגדולים, וכל שכן לאחת מהצורות הטהורות הנפרדות מן הגולמים שלא נתחברו בגולם כלל, וימצא עצמו שהוא ככלי מלא בושה וכלימה ריק וחסר". ע"כ.
ואל יזלזל אדם בעיצה זו של הרמב"ם ע"ה שדבר ברור ופשוט הוא שהאמונה תלויה בעיקר בהתבוננות אישית. ויש אנשים שחושבים עצמם כמתבוננים, ולא מגיעים לאמונה, והסיבה יכולה להיות בעיקר בגלל שנראה להם שכל הבריאה האדירה הזו, היא נראית להם מובנת מאליה, דהיינו שהתרגלו שכך הוא טבע הבריאה, ולכן לא מגיעים להכרה שרק בורא עולם אדיר, יכול לברוא עולם נפלא כזה, הן בענין בהריאה כולה והן החכמה שטמונה בבריאת מליוני חיות והן החכמה האדירה בבריאת גוף האדם. צא וראה שעם כל ההתפתחות של הרפואה והמדע, אדם שנולד בעל מום, ה"י, אין הרפואה יודעת להשלים לו את החסר, למשל מי שחסר ראיה, או שמיעה או דיבור וכל שכן מי שיש לו פגם במערכת החשיבה וכן עוד אין ספור עניינים מפליאים בגוף האדם, מכאן שרק בורא עולם שברא כל זאת, הוא אדיר ועצום עד למאוד וכפי שכתוב באיוב (יט, כו) "מבשרי אחזה אלוה".
דבר נוסף שגורם לאדם להגביר את האמונה שלו בקדוש ברוך הוא, היא התבוננות בהשגחה פרטית שיש עליו, ועל שאר הברואים. שכל אדם שמתבונן יכול לכתוב ספר שלם על הדרכים בהם הסתדר בחייו הן בגשמיות והן ברוחניות. וכתב רבי נחמן בספרו ליקוטי מוהר"ן (פרק נד דיבור ב) שהקב"ה שולח לכל אדם בכל ימום רמיזות, במחשבה דיבור ומעשה, וצריך רק להתבונן בהם, ודבר זה נפלא עד מאוד שאם מתבונן בזה בכל יום מתחזק מאוד באמונה. וז"ל: "וכל יום יש בו מחשבה דבור ומעשה, והקדוש ברוך הוא מצמצם אלקותו מאין סוף עד אין תכלית. עד נקודת המרכז של עולם הגשמי שעומד עליו, ומזמין לו לכל אדם מחשבה, דיבור ומעשה, לפי היום ולפי האדם ולפי המקום. ומלביש לו בזאת המחשבה דיבור ומעשה שמזמין לו, רמזים כדי לקרבו לעבודתו. ולכן צריך להעמיק מחשבתו בזה, ולהגדיל בינתו, ולהבין מהו הרמיזות בפרטיות, שמלובש בזאת המחשבה דיבור ומעשה של זה היום, שהזמין לו השם יתברך. הן מלאכה או משא ומתן, וכל מה שמזמין לו השם יתברך בכל יום, צריך להעמיק ולהגדיל מחשבתו בזה, כדי להבין רמיזותיו של השם יתברך". עד כאן דברים הנפלאים. ונמצא "כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו" (דברים ל ,יד), דהיינו שיכול להתקרב לבורא העולם מאוד, על ידי התבוננות כל יום, במחשבה דיבור ומעשה שהקב"ה מזמין לכל אדם במלאכתו ובשאר עניניו.
ודבר נוסף הוא, בהתבוננות בהנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה, שהקב"ה משלם לכל איש כמפעלו. עצה נפלאה זו כתב בספר באמונתו יחיה (דף קיח) בשם המשגיח הצדיק הרב שלמה וולבה זצ"ל, שכיום שאין נבואה גלויה, הדרך להגיע לאמונה ברורה יכולה להיות על ידי התבוננות בהנהגת הקב"ה במידה כנגד מידה, וכמו שכתוב בירמיה (יז, י) "אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכו כדרכיו כפרי מעלליו" וכפי שאנו אומרים בפיוט 'יגדל אלהים חי' "גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו".
ובענין מה שאמרנו שעל ידי הפעולות המעשיות נמשכים הלבבות, כן כתב בספר החינוך (במצוה טז) וז"ל: שלא לשבור עצם מכל עצמות הפסח, שנאמר (שמות יב, מו) "ועצם לא תשברו בו". משרשי המצוה לזכור ניסי מצרים. שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרר העצמות ולשברם ככלבים, לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן בתחלת בואנו להיות סגולת כל העמים ממלכת כהנים ועם קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה. ומתוך המעשה והדמיון שאנחנו עושין נקבע בנפשותינו הדבר לעולם. ואל תחשוב בני לתפוש על דברי ולומר, ולמה זה יצוה אותנו השם יתברך לעשות כל אלה לזכרון אותו הנס, והלא בזכרון אחד יעלה הדבר במחשבתנו ולא ישכח מפי זרענו, כי לא מחכמה תתפשני על זה, ומחשבת הנער ישיאך לדבר כן. ועתה בני אם בינה שמעה זאת, והטה אזנך ושמע, אלמדך להועיל בתורה ובמצוות. דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו. ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות, ואפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות. ואפילו אם יהיה אדם צדיק גמור ולבבו ישר ותמים, חפץ בתורה ובמצות, אם אולי יעסק תמיד בדברים של דופי, כאילו תאמר דרך משל שהכריחו המלך ומינהו באומנות רעה, באמת אם כל עסקו תמיד כל היום באותו אומנות, ישוב לזמן מן הזמנים מצדקת לבו להיות רשע גמור, כי ידוע הדבר ואמת שכל אדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו. ע"כ. הרי שעל ידי פעולות חיצוניות חיוביות, מושפע לבו של האדם לטוב. ולכן הזכרנו ענין הברכות בקול רם וכן לדבר בענייני אמונה כפי שהזכיר עצה זו בספר שומר אמונים לרבי אהרן ראטה זיע"א, וכן להזכיר תמיד בפיו 'בעזרת ה" 'וברוך ה" כפי שידוע המעשה מאליהו הנביא זכור לטוב' שראה אחד שהולך ליריד לקנות שור ושאלו לאן הולך והשיב לאליהו הנביא, מבלי לומר 'בעזרת ה", ועקבו אליהו הנביא כמה פעמים על ידי שאבדו מעותיו, עד שלמד לקח לומר על כל צעד ושעל בעזרת ה' ואז הצליח בדרכו, ועוד כיוצא פעולות מעשיות המשפיעות על הלבבות ומגבירות את האמונה כפי שנפרט להלן, זאת משום יסוד זה שהזכיר בספר החינוך הנ"ל.
ובענין מה שכתבנו שיתפלל על עצמו שהקב"ה יפתח לבו לאמונה והבנה שהתורה משמים, כן כתב הרמב"ם (בהקדמה לפרק חלק בסנהדרין י בעיקר האמונה השמיני): ואין לאדם, אלא להתפלל כמו דוד משיח אלהי יעקב שהתפלל "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך" (תהלים קיט, יח).
ומה שכתבנו שבכדי להתחזק באמונה, יתמיד בקריאת תהלים כן כתב בספר פלא יועץ ערך תהלים: "הרוצה לדבק בו יתברך ובשבחיו, ידבק ללמד בספר תהלים. וכל המעלות האלו ויותר מהמה, הנה הנם להקורא אותם כתקונם, בקול רנה ותודה ובשפל קול התחנה, כי יתן את רוחו אליהן ויבין מה שהוא מוציא בשפתיו, שהם תפלות נוראות על אויבי וצרי הנפש, ולזמר עריצים ולהכרית כל החוחים והקוצים, ושבחים ותהלות גדולות לנורא עלילות, והדברים עתיקים והם מפלאות תמים דעים, דברי אלהי''ם חיים אשר נאמרו לדוד המלך ברוח הקודש, ואף כי אין אתנו יודע עמקן ורומן, ויש אשר לא ידע מאי קאמר, אפילו הכי הדברים פועלים ועושים פרי למעלה ומעשה ידינו כוננה עלינו". ע"כ.
ובענין מה שכתבתי שירגיל עצמו במקוה טהרה, משום שיש לאדם מלחמה בין יצר הטוב ויצר הרע, ועל ידי ריבוי קדושה יתחזק יצר הטוב ועל ידי ריבוי הטומאה רח"ל יתחזק יצר הרע. וכפי שכתב בספר פלא יועץ (ערך טהרה): טהרה מביאה לאדם לכל דבר שבקדושה, כי ידוע, שרצון נפש הישראלי ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא ולדבקה בו ולעובדו עבודה שלמה ולקיים כל המצות כדת מה לעשות בעדן חדוה חדוה, ששון ושמחה ימצא בה, ובעידן עציבותא, עין במר יבכה ובמרירות יאנח בלב נשבר ונדכה כדת מה לעשות. אבל מה יעשה האיש, שאין לבו מסור בידו, ואינו יכול לעשות רצון אביו שבשמים כרצונו, ואין לבו מתעורר ליראה ולאהבה ולעצב ולשמחה מה זו עושה, טומאת ארץ העמים וטומאת גוף ונפש הן הם מסכים, המבדילין בינינו לבין אבינו שבשמים, ועינינו חשכו מראות מה למעלה כדי להתעורר, כי האיש המתעורר באיזה דבר בפתע פתאום, בין לשמחה בין לעציבותא, הינו משום דאף על גב דאיהו לא חזי, מזלה חזי (מגילה ג.) את אשר נגזר עליו מלמעלה או על קרוביו. וכן בשעת עבודה לפעמים אדם מתעורר לעבוד עבודתו עבודה שלמה, בעדן חדוה חדוה, ובעידן עציבותא עציבותא, והיינו לפי שאותו יום או באותה שעה יש לו זכות תולה, ומגלין לו מה למעלה.
ומאחר שטהרת הגוף גורם טהרת הנפש, הנה כי כן ראוי להזהר מאד בטהרת הגוף, אולי יוכל להתחזק בתורה ויראה ואהבה ושמחה ועבודה שלמה. ואם על ידי הטהרה ירויח כל דהוא בעבודת הבורא, די לו לאדם לטרוח אלף אלפים טרחות ולהוציא כמה הוצאות על כך. ולכן אל ישוב מפני כל לטבול במקוה טהרה, כל אשר יוכל לשם תשובה לטהר מטומאת עוונותיו ובפרט לטהר מטומאתו אם נטמא בשום דבר, לא יעבור, כי טהור טהור יקרא. הקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים, והעובד את ה' בטהרה הנה שכרו טובה כפולה. ע"כ.
ומה שכתבנו שכל מצוה שיעשה תחזק אצלו את האמונה מכיון שהכל תלוי במלחמה רוחנית בין היצר הטוב ליצר הרע, כן הוא פשוט שכל ענייני הנשמה הוא מלחמה רוחנית בין הקדושה לטומאה, וכפי שכתב בספר דרך ה' (פרק ז ענין שבת קודש סעיף ב) ענין השבת בכללו הוא כי הנה כבר ביארנו למעלה שענין העולם הזה נותן שיהיו הדברים בו חול ולא קדש. אמנם הוצרך גם כן שמצד אחר ינתן קצת קידוש לברואים כדי שלא יגבר בם החשך יותר מדאי. והנה שיערה החכמה העליונה את כל זה בתכלית הדקדוק באיזה מדריגה צריך שיהיה החול ובאיזה מדריגה הקידוש הנוסף הזה והגבילה כל זה הגבולים הנאותים בבחינת הכמות האיכות המקום והזמן וכל ההבחנות שיש לבחון בנמצאות. עי"ש שהאריך. וכ"כ בפרק ד: כלל המצות העשין והלאוין, אשר כל אחת מהם מכוונת אל תכלית הקנות באדם והעצים בו אחת ממדרגות המעלה האמיתית שזכרנו, והסרת אחד מעניני החשך והחסרונות, על ידי פועל המצות עשה ההיא, או המניעה מן הלא תעשה. ע"כ. וכ"כ בחלק רביעי (בפרק התלמוד תורה פרק ב): בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות שעניינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים והוא לימוד התורה. וככל שתתעלה ההשכלה תגדל יותר מדריגת ההשפעה שתמשך על ידה. ע"כ. הרי שעל ידי לימוד תורה ושאר מצוות מקבל השפעה והארה רוחנית שמסייעת לו להתגבר על היצר הרע.
ובפרט מצות תלמוד תורה מחזקת מאוד את האמונה, על ידי שמגבירה אצלו את הקדושה, שתלמוד תורה כנגד כולם (משנה פאה א, א) וכן על ידי לימוד התורה זוכה להשגות ומגביר מאוד את האמונה, וכמ"ש בספר התניא (ליקוטי אמרים פרק ד) וז"ל: "צמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצות התורה ובהלכותיהן ובצרופי אותיות תנ"ך ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חז"ל בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דיבור ומחשבה". ע"כ. וככל שלומד יותר תורה, מכיר יותר את הקב"ה ואת דרכיו ומצותיו, וזוכה להתחבר ולהדבק בקב"ה. והדרגה הגבוה ביותר היא, שיויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח), שדבק בשכינה כל רגע כפי שהיו האבות הקדושים דבקים בקב"ה בכל רגע ולכן זכו להיות אבות האומה כמ"ש בתניא (פרק לד).
ומה שכתבנו שיפנים שהשכל של האדם מוגבל, ולא יכול לדעת ולהבין הכל. וכפי שכבר נשאל אחד מן החכמים מהו הבורא, והשיב "אלו ידעתיו הייתיו" (דרשות הר"ן הדרוש הרביעי). וישנם הטועים לחשוב שתשובה כמו "איננו יודעים" היא חסרון בהבנה, ולכן לא מקבלים אותה. ודבר זה איננו נכון, שכשאדם מודע ליכולות של עצמו, כשמשיב אינני יודע, פירושו שאומר 'אין לי אפשרות לדעת'. ומי שחושב על אותו אחד שיש לו חסרון בהבנה, פירוש הדבר, שיש לו חסרון בהכרה של היכולות של עצמו.
ומה שכתבנו שיקרא בספרים המדברים על אמונה, שכל אחד לפי שכלו ישנם ספרים אחרים המדברים אל לבו. ישנם שספרי הקדמונים מדברים אליהם וישנם ספרי אחרונים, וישנם שספרים המדברים בענין השגחה פרטית מחזקים אותם באמונה, וישנם שמאמרים עמוקים בענייני אמונה מחזקים אותם. ולכן כל אחד יראה איזה סגנון מדבר אל לבו.
ולסיכום ראה את הדברים הנפלאים שכתב בספר פלא יועץ בערך אמונה. וז"ל: "שורש הכל להאמין בכל דברי התורה ובכל דברי סופרים, ואם אין דעתו סובלתו יתלה בחסרון ידיעתו וקוצר השגתו, אמנם יאמין באמונה שלמה שכל דבריהם חיים וקימים ונאמנים לעד ולעולמי עולמים. והמצות להאמין במציאות ה' ולהאמין בהשגחתו, הם ממנין תרי''ג מצות. הנה כי כן טוב לגבר שכפעם בפעם אמור יאמר העבד הישראלי מה לך יצרי, תמיד תרדפני. יגער ה' בך השטן, כי אני יהודי בן יהודי, ואני מאמין באמונה שלמה במציאות ה' לנגדי תמיד ובהשגחתו פרטית בפרטי פרטות, וכי הוא משלם שכר טוב על כל דהוא דבר טוב מחשבה, דיבור ומעשה וענש רע ומר על כל דהוא דבר רע, אפלו על שיחה קלה ועל כל מחשבה רעה. הנה כי כן ראוי לי לעשות כך וכך, ולהתנהג בדרך זה באפן זה, ולמשוך ידי ולהזהר ולהשמר מזה וזה, עד שיהא זך וישר פעלי במחשבה דיבור ומעשה, לא ימצא בהם נפתל ועקש, כדי שלא תהא אמונתי כוזבת, ככה אעשה ולא אשנה. וכזאת וכזאת החי יתן אל לבו, ויתמיד במחשבתו ויעמיק בה לארכה ולרחבה ללכת בשבילי אמונה, והיו ידיו אמונה, אז טוב אמנה, לזכות לחיי העולם הבא למנוחה נכונה". ע"כ. ולכן הדרך היא כאמור להגביר אצלו את ההתבוננות בבריאה ובהנהגת הקב"ה וכן לעשות פעולות מעשיות שימשכו את הלבבות להגביר בו את האמונה בקב"ה, בעזרת ה' יתברך שמו.