יט שאלה. מי שיש לו שאלה באמונה, או בכל חלק בתורה, ולא מצא תשובה מניחה את דעתו, כיצד ינהג?
תשובה. אמר החכם "לא ידעתי שידעתי, עד שידעתי שלא ידעתי", דהיינו שיפנים שאדם לא יכול להבין הכל, שיש מדרכי ה' ית' שאין אפשרות להבין בשכל האנושי. ועם כל זאת ילך לחכמים שיבארו לו שאלתו. ויפנה אליהם בענוה ויקבל דבריהם, ואם לא הבין, יצטער שלא זכה להבין ויחזק עצמו באמונה תמימה וברבות הימים בע"ה יבין.
ודע שפעמים הקושיות באות מחמת חריפות השכל, שנראות שאלות חזקות, אבל אינן שאלות. ועל פי רוב הקושיות באות מחמת חסרון ידיעת התורה
מקורות: כתב הרמב"ם (הלכות עבודה זרה פרק ב) כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו ולא נסיח דעתנו לכך ונחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב, מפני שדעתו של אדם קצרה ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד, פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה, עד שידע האמת על בוריו ונמצא יוצא לידי מינות, ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם" (במדבר טו, לט) כלומר לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה וידמה שמחשבתו משגת האמת, כך אמרו חכמים (מסכת ברכות יב:) "אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות", ולאו זה אף על פי שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא אין בו מלקות. עכ"ל. דהיינו שאם יש לאדם שאלה, יפנים, שדעתו קצרה. ואם לא עושה כך הרי יש בזה משום מידת גאוה, שחושב להבין הכל. ובכל אופן ינהג בענוה, וילך לחכמים גדולי הדור ולשאר חכמים, שסבירו לו מה שהוקשה לו. וגם כשיש לו שאלה בענין שקשור למדע, ויצר הרע מפתהו שהראשונים לא ידעו מה שיודעים היום בענין המדע המתקדם, הרי דברים אלו דברי הבל, שהמדע כלל אינו סותר את היהדות. אלא שחסר לנו, או מה כוונת חז"ל, או שהמדענים מעלים השערות, שאין להם ביסוס. וברבות השנים מגלים שטעו וחוזרים בהם "שמתקנים" את התאוריה. ובפרט שישנם מדענים דתיים רבים ויודעים בודאות שהמדע אינו סותר את עיקרי האמונה. וידוע שרוב ככל הממצאים של המדע מבוססים על הנחות יסוד רבות שנראות במבט ראשון פשוטות ומבוססות, ופעמים רבות מחמת שינוי בהנחות היסוד בעקבות ממצאים חדשים, נופלת כל התאוריה המדעית. ולך ראה בזה בספרי "המהפך" לרה"ג זמיר כהן שליט"א.
ובענין מי שיש שאלה בדבר מהתורה, ולא מצא עדיין תשובה, ראה מה שכתב בענין זה הרמב"ם (הלכות מעילה ח, ח). וז"ל: "ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה ולידע סוף ענינם כפי כחו, ודבר שלא ימצא לו טעם ולא ידע לו עילה אל יהי קל בעיניו ולא יהרוס לעלות אל ה' פן יפרוץ בו, ולא תהא מחשבתו בו כמחשבתו בשאר דברי החול. בוא וראה כמה החמירה תורה במעילה, ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד נתקדשו וכל הנוהג בהן מנהג חול מעל בה' ואפילו היה שוגג צריך כפרה, קל וחומר למצוה שחקק לנו הקדוש ברוך הוא שלא יבעט האדם בהן מפני שלא ידע טעמן, ולא יחפה דברים אשר לא כן על השם ולא יחשוב בהן מחשבתו כדברי החול, הרי נאמר בתורה "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם" (ויקרא יט, לז), אמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה לחוקים כמשפטים, והעשייה ידועה והיא שיעשה החוקים, והשמירה, שיזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים, והמשפטים הן המצות שטעמן גלוי וטובת עשייתן בעולם הזה, ידועה כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם, והחוקים הן המצות שאין טעמן ידוע, אמרו חכמים "חוקים חקתי לך ואין לך רשות להרהר בהן" (יומא סז:), ויצרו של אדם נוקפו בהן ואומות העולם משיבין עליהן כגון איסור בשר חזיר ובשר בחלב ועגלה ערופה ופרה אדומה ושעיר המשתלח, וכמה היה דוד המלך מצטער מן המינים ומן העכו"ם שהיו משיבין על החוקים, וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם היה מוסיף דביקות בתורה, שנאמר "טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך" (תהלים קיט, סט), ונאמר שם בענין "כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני" (תהלים קיט, פו), וכל הקרבנות כולן מכלל החוקים הן, אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד, שבעשיית החוקים והמשפטים זוכים הישרים לחיי העולם הבא, והקדימה תורה ציווי על החוקים, שנאמר "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (יחזקאל כ, יא)" דהיינו שאם יש דבר מהתורה שאינו מבין, יתלה זאת ברוב חכמתו של הקב"ה ומיעוט שכלו וקוצר הבנתו בדברים שעומדים ברומו של עולם.
ובענין מה שכתבתי שיש מדרכי ה' שאין אפשרות להבין בשכל אנושי, כן כתב בחיי מוהר"ן (סי' כד) דהתירוצים בספרי המחקרים בדרכי ה', אין בהם ממש, כי אי אפשר להשיג בשכל האנושי דרכי ה' ית', על כן אסור לעיין בהם כלל רק לסמוך על אמונה לבד. ע"כ.
ובענין מה שכתבתי שיש קושיות מחמת חריפות השכל, אך האמת שאינן קושיות ולכן אין עליהן תירוץ, כן כתב בספר ליקוטי מוהר"ן (תורה סב ס"ק ב): האמת, מה שהגביל השם יתברך לשכל האנושי שיוכל להבין, הוא מצוה גדולה לחדד השכל, להבין הדבר על בוריו, ועל זה נאמר (אבות ב) "ודע מה שתשיב לאפיקורס". כי יש חילוק בין הקושיות, כי יש קושיא שיכול האדם להבין תירוץ על קושיא זו, על זה נאמר ודע מה שתשיב. ויש קושיא, שאינו באפשרי לשכל האנושי להבין תירוץ על קושיא כזו, רק לעתיד לבוא יתגלה התירוץ. אסור לאדם לעיין בהם, וכל מי שסומך על שכלו ומעיין בה, על זה נאמר "כל באיה לא ישובון" (משלי ב, יט). כי על קושיא כזו, אסור לסמוך על שכלו, רק להעמיד על אמונה. ואפילו אלו הקשיות שיש עליהם תשובה, לפעמים נסתמו שבילי השכל, ואינו יודע להשיב, ונזרקה בו אפיקורסות, ואינו יודע מה להשיב על אפיקורסות. וזאת האפיקורסות היא לכל אחד לפי בחינתו, יכול להבין בין רב למעט. כי צריך לעבוד את ה' בשני יצרין, שיהיה היצר הרע כפוף ליצר הטוב, כמאמר חז"ל (ברכות נד.) ואהבת וכו' בכל לבבך, בשני יצריך. שיהיה לבו שלם עם ה' אלקיו, שלא יהיה לו מחלוקת בין שני יצרין. היינו שלא יהיה לבו חלוק עליו. ע"כ.
וכן ביאר עוד בליקוטי מוהר"ן (תורה סד ס"ק ב): אבל יש עוד מין אפיקורסיות, והם החכמות שאינם חכמות. אלא מחמת שהם עמוקים ואינם משיבים אותם, ומחמת זה נראים כחכמות. כמו למשל כשאחד אומר סברא שקר בגמרא, ומחמת שאין למדן ליישב הקשיא שבא ע"י סברא זו, על ידי זה נדמה שאמר סברא וחכמה גדולה, אף שבאמת אינו סברא כלל. כן יש כמה מבוכות וקושיות אצל המחקרים, שבאמת אינם שום חכמה, והקושיות בטלים מעיקרא. אך מחמת שאין בהשכל אנושי לישבם, על ידי זה נדמים לחכמות וקושיות. ובאמת אי אפשר לישב אלו הקושיות, כי אלו הקושיות של אפיקורסיות הזאת, באים מחלל הפנוי, אשר שם בתוך החלל הפנוי אין שם אלקות כביכול. ועל כן אלו הקושיות הבאים משם, מבחינת חלל הפנוי, אי אפשר בשום אופן למצוא להם תשובה, היינו למצוא שם את השם יתברך. כי אלו היה מוצא שם גם כן את השם יתברך, אם כן לא היה פנוי, והיה הכל אין סוף כנ"ל. ועל כן, על האפיקורסיות הזאת, נאמר (משלי ב) כל באיה לא ישובון. כי אין שום תשובה על האפיקורסיות הזאת, מאחר שבא מחלל הפנוי, שמשם צמצם אלקותו כביכול. רק ישראל ע"י אמונה עוברים על כל החכמות, ואפילו על האפיקורסיות הזאת הבא מחלל הפנוי. כי הם מאמינים בה' יתברך בלי שום חקירה וחכמה, רק באמונה שלימה, כי השם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. עכ"ל.
ומעין זה דברו רבותינו נגד קושיות וחריפות בדרך לימוד ההלכה, ואפשר ללמוד לענייננו לענין שאלות חריפות בענין האמונה. וכפי שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק א בפתיחה ד"ה וחזינן) וז"ל, וחזינן לקמאי דצווחי טובא על החילוקים שהיו נוהגים בדורותיהם, ומפיהם לפידים יהלוכו, ומתוכם כעין החשמל גדול האחרונים מהר"ל מפראג בדרך החיים (פרק ו' דאבות דקי"ז ע"ד), שהפליג לומר שהם כמגלים פנים בתורה שלא כהלכה, ושראוי מאד לקרוע על זה כמו על ספר תורה שנשרף וכו'. ע"ש. ועיין בבבא מציעא (צו:) לפום חורפא שבשתא. ובתוספות סנהדרין (יז.) מה לנו בחריפות של הבל. ובפרש"י (חולין פא.) ד"ה התראת ספק, ופירוש משובש הוא מאדם חריף ומפולפל. ע"כ. הרי שהיו תולין הקלקלה במקולקל שהחריפות מטה לב האדם ושובה אותו ביופי החידוש. ועל פי קושיא מכריח את פסק ההלכה, והרי ידוע מ"ש הרא"ש (פרק אלו מגלחין סימן כח) שאין להוציא דין על פי קושיא, שאם יש תירוץ אחר לקושיא נתרועע היסוד ונפל הבנין. ועיין בכנסת הגדולה א"ח (סימן קמו הגה"ט) שאין לקרוא תגר על מנהג העולם, ואף על פי שנראה לנו קושי בדבריהם, יש לנו לתלות החסרון בנו, ולומר שדעתם רחבה מדעתינו, ואין אנו משיגים עומק כוונתם. ועיין בשו"ת דגל ראובן חלק ג' (סימן לו) בשם הגר"ח מוולוזין, כאשר בא לפניו רב אחד והציע לו פסק דין להתיר עגונה על פי יסוד קושיתו בתוספות יבמות ועל זה ענהו הגאון: מקושיא לא מתים. וכתב בספר עליות אליהו לגאון מוילנא (אות עז ל:): כשלומדים בחריפות יוכל האדם לטעות בעצמו, לאחר שבכל יום ויום יוסיף חידוד על חידוד, ויוכל לחשוב כי הוא הולך וגדל, ויבא לידי גסות הרוח להתגאות בחריפותו ולהעריך עצמו שהוא כדאי לדבר נגד המחברים הראשונים ז"ל. אבל כשלומדים תורה על דרך העיון האמתי כדרכם של הראשונים ז"ל אזי מתרגלים בכל יום להכיר פחיתות ערכנו נגד הראשונים ז"ל, כי מה שאנו מתיגעים זמן רב, מוצאים אחר כך שרש"י ושאר הראשונים ז"ל הרגישו בזה ותירצו לפי דרכם בקודש במילים קצרות, עכ"ל. ונלמד לענייננו שאם יש לו שאלה בענין אמונה, יתלה את שאלתו בחסרון ידיעתו.
ובענין מה שכתבנו שינהג בעצמו ענוה ויכיר מיעוט ערכו ומיעוט דעתו, כן כתב בספר פלא יועץ (ערך דעת): והדעת היותר גדול שצריך הוא להכיר לעצמו שאין בו דעת, ולבקש לעולם ללמד דעת מכל אדם, וכל שכן ממי שגדול ממנו בחכמה ובשנים שצריך ללמד דעת ממנו, ואפילו אם אין דעתו מסכמת לדעתם יבטל דעתו מפני דעתם, ויאמין באמונה שלמה שאם ריק הוא ממנו, מחמת קוצר ידיעתו וחוסר הבנתו. וזו היא רעת האדם בארץ, שהוא חכם בעיניו ודרך איש ישר בעיניו, לכן בזאת יתהלל חכם בחכמתו, כשיחכם להכיר שאין בו דעת וכשיכיר שאינו מכיר חסרונו. וכבר אמר החכם (עי' באוצר המשלים והפתגמים) אין לי שום ידיעה ודאית, אלא מה שידעתי שלא ידעתי. ואמר החכם (שם) לא ידעתי שידעתי עד שידעתי שלא ידעתי. ועל כן אמר שלמה בחכמתו בקהלת (א, יח) "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". כי יוסיף להכיר חסרונו ושפלותו ודלותו. ע"כ.
