יז שאלה. מדוע יש צדיק ורע לו או רשע וטוב לו?
תשובה. לגבי צדיק ורע לו, כיון שאין ידיעה בחשבון הכולל של שכר ועונש וגלגולי נשמות, לכן לפעמים נראה שיש צדיק ורע לו.
ובענין רשע וטוב לו, הקב"ה משלם שכרו בעולם הזה בכדי להאבידו לעולם הבא כפי שכתוב במפורש בתורה "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז, י) וכן כתוב "איש בער לא ידע... בפרוח רשעים כמו עשב... להשמדם עדי עד (תהלים צב ז-ח).
מקורות: במסכת ברכות (ז.) אמר משה לפני הקב"ה מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו ויש רשע ורע לו, אמר לו: משה, צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור. רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור. ע"כ. וביאר שם המאירי שצריך אדם להזהר שלא לפקפק ולהרהר אחר מדותיו יתברך ממה שיראה לו העדר הסדור בין בני אדם בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו שהכל במשפטי יושרו יתברך ורק אופני המשפט נעלמים מהאדם. ע"כ. הרי שרק למראית עין נראה לאדם חוסר צדק, אך אם היה יודע את החשבונות הכוללים היה מבין את ההנהגה עם כל אחד. ומעין זה הסביר המהרש"א (שם בחידושי אגדות) יש צדיק ורע לו על מיעוט עוונותיו כדי לזכותו בעולם הבא, ובהיפך ברשע שאינו גמור שטוב לו בעולם הזה כדי שיקבל שכרו על מיעוט זכויותיו ולטורדו בעולם הבא, ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. ע"כ. הרי שיש צדיק שרע לו שמשלם על מיעוט עוונותיו שיהא שלם לעולם הבא ויש רשע וטוב לו שמשלמים לו בעולם הזה בכדי שלא תהיה לו שום זכות לעולם הבא, נמצא שהחשבון מדוקדק ורק חסרה לנו הסיבה מדוע רע לצדיק או טוב לרשע.
ועל פי הקבלה שיש גלגולי נשמות, הרי ברור שיש צדיק ורע לו בגלל עוונותיו בגלגול הקודם, ויש רשע וטוב לו בגלל זכויותיו בגלגול הקודם. ומה ששאל משה רבינו, הוא את החשבון המדויק מדוע צדיק ורע לו, דהיינו בדיוק בעבור מה צדיק ורע לו. וכפי שביאר בדרך ה' (פרק ג ס"ק י) "והנה פרטי בחינות רבות ימצאו בענין זה של הגלגול איך יהיה האדם נידון לפי מה שהוא בגלגולו ולפי מה שקדם בגלגול אחר לשיהיה הכל על פי המשפט האמיתי והישר ועל כל זה נאמר "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". ואין בברואים ידיעה שתוכל לכלול מחשבותיו יתברך שמו ועומק עצתו רק הכלל הזה ידענו ככל שאר הכללים שאחד ממקורות מקריהם של בני האדם בעולם הזה הוא הגלגול על פי אותם החוקים והמשפטים הישרים שהוחקו לפניו יתברך להשלמת זה הענין כולו". ע"כ. ובכדי לשבר את האוזן נביא דוגמא אחת מחז"ל ותהיה בנין אב להבין עד כמה חסרה לנו הידיעה השלימה בכדי להצביע על חוסר צדק בצדיק ורע לו ורשע וטוב לו.
רבי עקיבא היה ארבעים שנה עם הארץ (פסחים מט.) ולאחר מכן התחתן עם רחל (נדרים נ.) והלך ללמוד וחזר אחרי שתים עשרה שנה עם שנים עשר אלף תלמידים והלך ללמוד וחזר אחרי עשרים וארבע שנה מאז שהלך בראשונה, עם עשרים וארבעה אלף תלמידים. ולבסוף מיתתו היתה שסרקו בשרו במסרקות של ברזל ויצאה נשמתו באמירת קריאת שמע, ואמר לתלמידיו כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו (ברכות סא:) היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד וכן נפטרו לו עשרים וארבעה אלף תלמידים, ונאמר עליו שהיה ראוי שתנתן התורה על ידו.
ולכאורה הדברים תמוהים, הרי שהיה מנהיג הדור ועשה תשובת המשקל לתחילת ימיו ועסק בתורה באופן נמרץ עד שהעמיד כל כך הרבה תלמידים, אם כן מדוע נפטר במיתה משונה כזו. אלא שמסבירים המקובלים (סדר הדורות חלק ב ערך רבי עקיבא ס"ק יא) שרבי עקיבא היה גלגול של זמרי בן סלוא ולפני כן גלגול של שמעון בן יעקב, שהרג את אנשי שכם בן חמור. וכיון שמלו את עצמם ונהרגו על לא עול בכפם. לכן באו בגלגול של עשרים וארבעה אלף שמתו במגפה בעון שטים בזמן שפנחס הרג את זמרי בן סלוא. ואומר הזהר (במדמבר פנחס דף רלז) שהיו אלו מהערב רב שהתחתנו עם בנות שבט שמעון (וז"ל הזהר- ווי ליה לבר נש דפגים זרעיה ווי ליה למאן דלא נטיר זרעיה כדקא יאות. כד אתו ערב רב אתערבו בנשין דשבטא דשמעון בתר דאתגיירו ואולידו בנין. מנהון מיתו בעגל, ומנהון מיתו במותא ואחרנין מיתו הכא) ולא גמרו את התיקון במיתה זו. ולכן אותם עשרים וארבעה אלף תלמידים היו אותם תלמידים של רבי עקיבא, ולכן מתו פעם שניה כתלמידי רבי עקיבא. וכזבי בת צור היא גלגול של איזבל, ולכן באה בגלגול של אשת טורנוסרופוס שבאה להכשיל את רבי עקיבא, וכיון שעמד בנסיון לבסוף התחתנה עמו בהיתר שהתגיירה. ולבסוף רבי עקיבא נפטר על ידי שמת על קידוש השם לכפר על חילול השם של זמרי בן סלוא. הרי רואים שחשבונות שמים מדוייקים להפליא.
ומעין זה ידוע שלפני מאה שלשים שנה היתה גזירת הקנטוניסטים, שעשקו בזרוע ילדים רכים מבני ישראל. גידלו אותם אצל איכרים ערלים ואחר כך הוכרחו לשרת בצבא הרוסי לא פחות מעשרים וחמש שנה. וכל המסתכל תמיה מה חטאו ילדים רכים אלו שאפילו לא מלאו להם שלש עשרה והוי תינוקות שאין בהם חטא, והוי ממש בחינה של צדיק ורע לו. אלא שהחפץ חיים אמר שתכליתה של גזירה קשה זו הוא בספר שופטים (פרק ז) כשנלחם גדעון בן יואש במדינים בכדי לבחור את אנשיו, גדעון הוריד את העם אל המים וכל הלוקק בידיו אל פיו לשתות ידע בו שהוא צדיק וכל אשר כרע על ברכיו לשתות ידע בו שלמוד לכרוע לפני עבודת גלולים ולא הביאו במלחמה. מתוך עשרת אלפים איש יוצאי צבא נמצאו רק שלש מאות מלקקים אשר לא כרעו על ברכיהם ורק בהם נתן ה' תשועה גדולה לישראל. כיוצא בזה חזרה ונשנית התופעה בימי מלכות יהודה וישראל ואף בימי בית ראשון נהו יהודים רבים אחרי הבעלים והעשתרות. והנה הורידו את נשמות המסכנים התועים שוב לעולם הזה בדמות הקנטוניסטים כדי לנסותם שנית. היהיו נאמנים לה' ולתורתו אף בתנאים קשים ואכן הרבה מהם עמדו בנסיונות וחרף כל הסבל והעינויים במשך עשרים וחמש שנה שמרו איתן על יהדותם ונשארו יהודים שלמים (קובץ מאמרים א עמ' שלו).
וראה בספר שומר אמונים (חלק א פרק יא, וחלק ב מאמר עניני גלגולים) שהרחיב והביא מעשים רבים בענייני גלגולי נשמות שבהם ניתן להבין ענייני שכר ועונש. ומכאן יש ללמוד לשאר מקומות שאם היה יודע ענייני שכר ועונש וגלגולי נשמות היה מבין מדוע יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. ומעין זה חזינן בשער הגלגולים לרבינו האר"י ז"ל.
אחר כך ראיתי בשם הגדולים (אות י ערך ר' יהודה אריה) בענין גלגולי נשמות, וחזי לאיצטרופי, שהיה אחד שלא מאמין בגלגולי נשמות, ויקר מקרה ששכנתו ילדה בן וכמעט בתוך חדש ללידתו חלה הילד בחלאים קשים שונים ולסוף ששה חדשים ללידתו הגיע קצו והיה גוסס ושכנתו קראה לו שיאמר פסוקים ודברי תורה בצאת נפשו כמנהג המורים באיטליה והוא הלך וראה הילד מצטמק ורע והוא גוסס וקרא איזה מזמורים והילד פתח עיניו ואמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ויצאה נשמתו באחד והוא פלא. ומהיום ההוא והלאה האמין בגלגול כי עין בעין ראה ילד בן ששה חדשים חולה תדיר מצטמק ורע והוא אומר כגדול בבטוי שפתים פרשת שמע כלו בקול רם. ע"כ. וזהו שאמרנו כאמור, שאם היינו יודעים את חשבון גלגולי הנשמות היינו יכולים להבין מדוע צדיק ורע לו, שבא שוב לעולם לתקן אשר עיוות.
ובענין שיש רשע וטוב לו כתוב בתורה "ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו" (דברים ז, י) וביאר שם רש"י ומשלם לשונאיו אל פניו- בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא. ע"כ. דהיינו שמקבל שכרו בעולם הזה בכדי להאבידו בעולם הבא. וכן אמר דוד המלך ע"ה בתהלים (צב ז-ח) "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת. בפרח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד".
